שלמה אבינרי הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית וחבר האקדמיה הישראלית למדעים. הוא כיהן כפרופסור אורח במוסדות אקדמיים בולטים ברחבי העולם ואף שימש מנהל הכללי של משרד החוץ הישראלי. בין הפרסים היוקרתיים שקיבל פרס ישראל למדע המדינה (2006) וד"ר – לשם כבוד ממכון ויצמן למדע (2010) ופרס א.מ.ת (2013). ספריו הרבים על הגל, מרקס ועל המחשבה הציונית תורגמו למגוון שפות. לאחרונה יצאה לאור מהדורה אנגלית לביוגרפיה אינטלקטואלית שכתב על תאודור הרצל: Herzl: Theodor Herzl and the Foundation of the Jewish State (2013).

​אווה אילוז היא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, והאשה הראשונה המכהנת כנשיאת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. תחומי ההתעניינות המחקרית שלה כוללים סוציולוגיה של תרבות, רגשות וקפיטליזם, והשפעת תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים על תבניות רגשיות. אילוז שימשה פרופסור אורחת באוניברסיטאות מובילות בעולם. היא זכתה בפרסים רבים עבור ספריה, ובשנת 2009 נבחרה על ידי העיתון הגרמני המוביל Die Zeit כאחת משניים עשר הוגי הדעות המשפיעים ביותר. אילוז חיברה ספרים רבים בנושאים מגוונים, בהם אהבה רומנטית, אופרה וינפרי, תרבות, קפיטליזם, והתגבשות התרבות הפסיכולוגית במאה ה-20. ספריה תורגמו לשפות רבות.

Mustafa Akyol is a Turkish writer and journalist. He is the author of "Islam without Extremes: A Muslim Case for Liberty". He is a contributing opinion writer for the International New York Times.

מאיר בוזגלו הוא מרצה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ומכהן גם כמנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך. תחומי מומחיותו הם הפילוסופיה של המתמטיקה, של השפה ושל היהדות. הוא פעיל במפעלים חינוכיים רבים, והיה אחד ממקימי "קדמה" – ארגון שפועל למען הזדמנויות חינוכיות שוות ברחבי מדינת ישראל. כמו כן הוא מכהן בחבר הנאמנים של קרן אבי חי. בין פרסומיו הרבים The Logic of Concept Expansion (2002), ו-Solomon Maimon: Monism, Skepticism and Mathematics (2002).

יהודית ליברנט היא פרופסור מן המניין בפקולטה למדעי המדינה והחברה ב–Universidad Nacional Autónoma de México ומשמשת פרופסור אורחת בכירה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעשור האחרון עמדה בראש בית הספר לתארים מתקדמים בתחום מדעי המדינה והחברה וכיום היא משמשת מנהלת ועורכת של כתב העת המקסיקני למדעי המדינה והחברה ועורכת שותפה של סדרת הספרים Jewish Identities in a Changing World (בהוצאת Brill). היא חברה באקדמיה המקסיקנית למדעים וחברה במערך המחקר המרכזי בארצה. תחומי העיסוק שלה הם תאוריה פוליטית; זהויות קולקטיביות ותהליכי גלובליזציה; זהויות יהודיות בזמננו וקהילות יהודיות באמריקה הלטינית.

​רנה ברגינסקי הוא בנקאי הפעיל בתחום מזה יותר מארבעים שנה. כיום הוא מנהל משרד משלו, הפועל כבוטיק פיננסי בציריך. לפני 28 שנה, ברגינסקי ואשתו יסדו את René and Susanne Braginsky–Foundation , קרן התומכת בפרויקטים בתחום החברה והתרבות בשווייץ ובישראל. ברגינסקי עמד בראש קרן היסוד בשווייץ וזכה בפרס "יקיר". במשך שנים רבות עמד בראש האגודה השוויצרית של ידידי מכון וייצמן למדע ובשנת 2012 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד ממכון וייצמן. רנה ברגינסקי ידוע כבעל אוסף מעולה של כתבי יד עבריים עתיקים ושל ספרים עבריים מאוירים. הפריטים הייחודיים באוסף הוצגו בתערוכות באמסטרדם, בברלין, בירושלים, בניו-יורק ובציריך.

נחום ברנע הוא בעל-טור בעיתון "ידיעות אחרונות". בעבר היה כתב העיתון "דבר" ועורך השבועון "כותרת ראשית". הוא חתן פרס ישראל לשנת תשס"ז (2007) על הישגיו בתחום התקשורת, וחתן פרס סוקולוב. הוא פרסם שלושה ספרים פרי עטו: "יורים ובוכים", "ימי נתניהו" ו"מסעותי עם פנקס". הוא חבר הוועד המנהל בארגון בינלאומי שחוקר משברים בעולם (International Crisis Group) ובין השנים 2014-2010 היה חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית ובחבר הנאמנים שלה.

רות גביזון מחזיקה בקתדרה ע"ש חיים כהן ומכהנת כפרופסור אמריטה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. תחומי מחקרה תורת המשפט, דת ומדינה, זכויות אדם, תיאוריה פוליטית, משפט חוקתי, דת ופוליטיקה, וישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא ביקרה באוניברסיטאות רבות ביניהן ייל, פרינסטון, ואוניברסיטת ניו יורק. כמו כן הייתה ממייסדי האגודה לזכויות אזרח בישראל ושימשה בעבר יו"ר הארגון ונשיאתו. מאז 2005 היא מכהנת כנשיאה מייסדת של מרכז "מצילה" מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית. בין הפרסים היוקרתיים בהם זכתה: פרס חשין להצטיינות במחקר (2006) פרס א.מ.ת למשפט ומדע המדינה (2003) דוקטור לשם כבוד מהסמינר התאולוגי היהודי (JTS) (2003) ופרס ישראל לחקר המשפט (2011).

מיכה גודמן הוא מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר במכון הרטמן. הוא עומד בראש המדרשה למנהיגות חברתית "עין פרת", בית המדרש הפלורליסטי המוביל לצעירים בישראל. הוא הוגה מרכזי וקול מוביל בנושאי יהדות, ציונות, מקרא, והאתגרים העומדים כיום בפני ישראל ויהדות העולם. הוא מחברם של שני רבי המכר "סודותיו של מורה הנבוכים" (2011) ו"חלומו של הכוזרי" (2012) בנוסף לפרסים הרבים על פרסומיו, הוא גם זוכה פרס ליבהבר לעידוד הסובלנות הדתית לשנת 2014.

אוסוולדו גוליחוב הוא מלחין קלאסי. יצירתו, 'הענות של מרקוס' (St. Mark Passion), סחפה את עולם המוזיקה בסערה בשנת 2000. יצירותיו מבוצעות דרך קבע על ידי רבות מהתזמורות המובילות בעולם וכן על ידי סולנים מובילים רבים. הוא שימש מלחין הבית של מספר תזמורות ופסטיבלים. בנוסף לכך הוא משמש פרופסור למוזיקה בקתדרת לויולה ב-College of the Holy Cross. מוסדות מובילים בארה"ב ובאירופה הזמינו אצל גוליחוב יצירות. הוא זכה ב-MacArthur Fellowship בשנת 2003, ב-Vilcek Prize in the Arts בשנת 2008 וכן בפרסים רבים ובציוני רבים לשבח על יצירותיו. בין היצירות הבולטות שלו ניתן למנות את Ayre (2004), מחזור שירים שהוזמן על ידי קרנגי הול, וכן את Azul (2006), קונצ'רטו לצ'לו שחיבר עבור יו-יו מה והתזמורת הסימפונית של בוסטון. בימים אלו הוא כותב אופרה בהזמנת ה-Metropolitan Opera House.

​פרופסור משה הלברטל מחזיק בקתדרה למשפט ע"ש גרוס באוניברסיטת ניו יורק, ובקתדרה ע"ש ג'ון וגולדה כהן למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בנוסף, הוא עמית במכון הרטמן, ומנהל מרכז "תקווה" למשפט ולתרבות יהודית בניו- יורק. הוא כיהן כפרופסור אורח בבית הספר למשפטים הן באוניברסיטת הרווארד והן באוניברסיטת פנסילבניה. הלברטל הוא זוכה פרס ברונו של קרן רוטשילד (1999) ופרס גולדשטיין-גורן לספר הטוב ביותר במחשבת ישראל (2001) עבור ספרו "בין תורה לחכמה" (2000) אחד מפרסומיו הרבים.

יאיר המבורגר הוא יו"ר הדירקטוריון של חברת הראל ביטוח ושירותים פיננסים בע"מ. הוא כיהן כמנכ"ל החברה מאז ייסודה ב-1975 ועד שנת 2010. לזכותו נזקפת צמיחתה של החברה מחברת ביטוח קטנה לחברת הביטוח הגדולה בישראל. המבורגר משמש כיו"ר פורום החברים של הספרייה הלאומית, יו"ר מכבי עולמי, וכיו"ר הוועדה הציבורית של בית נועם. כמן כן, המבורגר חבר בעמותות רבות; מכללת נתניה, חינוך לפסגות, התזמורת הפילהרמונית ועוד. המבורגר זכה בתואר כבוד מהמכללה האקדמית בנתניה כהוקרה על עבודתו בקידום הביטוח ותרומתו למטרות חברתיות בתחומים שונים בחברה הישראלית.

עלי חידר שימש בעבר מנהל שותף של "סיכוי", עמותה לקידום שוויון הזדמנויות בין אזרחים יהודים וערבים במדינת ישראל. במסגרת תפקידו זה ניהל שורה של פרויקטים, בהם "מדד השוויון". יזם והוביל את הפרויקט לפיתוח מנהיגות ויזמות בקהילה במגזר הערבי ועבד כעורך–דין עבור מספר ארגונים לזכויות אדם. עלי הוא מחבר שותף של מסמכי חזון העתיד לערבים הפלשתינים בישראל (2006). הוא גם מייסדם של ארגונים חברתיים רבים בהם הוא פעיל בהם במשך השנים, ביניהם המועצה הפדגוגית הערבית, "עדאלה", מרכז "אלעאם" והמרכז לצדק חברתי. לעלי תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר–אילן וכן תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. הוא למד זכויות אדם ונושאים הקשורים בחברה הישראלית במסגרת האוניברסיטה העברית ועיתונאות במשך שנה בעיתון "הארץ". תחומי העניין שלו הם זכויות אזרח, מדיניות ציבורית ופילוסופיה (בעיקר פילוסופיה אסלאמית).

​אבי ג'וזף כהן היא שותפה בחברת גולדמן-זאקס, שבה היא משמשת כנשיאה ואסטרטגית בכירה בתחום ההשקעות ב-Global Markets Institute. עבודתה מתמקדת במפגש בין כלכלה, שווקים פיננסיים ומדיניות ממשלתית. בנוסף היא משמשת גם יו"ר מועצת המנהלים של ה-Jewish Theological Seminary of America. בנוסף לכך היא יועצת הנשיא באוניברסיטת קורנל וחברה במועצות המנהלים של מוסדות רבים, בהם ה-Weill Cornell Medical College, ה-Economic Club of New York, ה-Brookings Institution וה-Smithsonian Institution.

הרב ד"ר בנימין (בני) לאו, רב קהילת הרמב"ן בירושלים ועמית במכון הישראלי לדמוקרטיה. הוסמך לרבנות בשנת 1993 ושימש רב קיבוץ סעד כעשר שנים. בין השנים 2012-2000 היה שותף לצוות בית מורשה בירושלים, הקים ועמד בראש בית המדרש לנשים ובית המדרש לצדק חברתי. אחראי מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה על פרויקט זכויות אדם ביהדות בשטח במסגרתו עוסק בליווי מדיניות ציבורית במשרדי ממשלה ובארגונים חברתיים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד מהאוניברסיטה העברית ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן (נושא הדוקטורט: שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף). הרב לאו חיבר מספר ספרים, ביניהם "ממרן עד מרן", סדרת "חכמים", "ירמיהו – גורלו של חוזה" ו"ישעיהו – כציפורים עפות". נשוי ואב לשישה.

​מרק לילה הוא חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת קולומביה. תחום התמחותו הוא היסטוריה אינטלקטואלית ועיסוקו העיקרי בתחום המחשבה הפוליטית והדתית המערבית. לפני שעבר לאוניברסיטת קולומביה ב-2007, לימד באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת ניו-יורק. הוא מפרסם מאמרי ביקורת לעיתים תכופות במדור הספרותי של הניו יורק טיימס ובניו-ריפבליק וקנה לו מוניטין בספרו The Reckless Mind: Intellectuals in Politics (2001), שיצא בעברית בשם "הנפש הנמהרת" (2004), ובספרו עטור השבחים The Stillborn God: Religion, Politics, and the Modern West (2007). המבוסס על הרצאות שנשא באוניברסיטת אוקספורד ב-2003.

​דומיניק מואיסי הוא חוקר בתחום מדעי המדינה. הוא מייסד שותף ויועץ בכיר של המכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים (IFRI). מואיסי שימש כפרופסור ב-Institut d'études politiques de Paris וכפרופסור אורח הן באוניברסיטת הרווארד והן ב-College of Europe ב-Natolin. הוא חבר במועצה המייעצת הבינלאומית של ה-Moscow School of Political Studies וב-European Council on Foreign Relations. דומיניק מואיסי שימש עורך ראשי ב-Politique étrangère, ומשמש כיום חבר במערכת כתב-העת. הוא כותב קבוע של מאמרי דעה ומסות במספר כתבי-עת בינלאומיים חשובים. כמו כן, בשנת 2010 ראה אור ספרו The Geopolitics of Emotion: How Cultures of Fear, Humiliation and Hope are Reshaping the World.

אגי משעול היא משוררת ישראלית המלמדת כתיבה במוסדות שונים ביניהם האוניברסיטה העברית. משעול מנהלת את ביה"ס לכתיבה "הליקון" בתל אביב. משעול פרסמה ששה-עשר ספרי שירה ורבים משיריה הולחנו ועובדו לתיאטרון. שיריה תורגמו לשפות רבות. היא זכתה בפרסים יוקרתיים רבים, בהם פרס ראש הממשלה (1995), פרס יהודה עמיחי (2002) ופרס דוליצקי (2007). השנה קיבלה אגי משעול תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל-אביב.

הרב חיים סבתו הוא תלמיד חכם, מחנך וסופר ונמנה בין מייסדיה של ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים, שבה הוא מלמד. חיים סבתו הוא מחברם של ספרים רבים. בשנת 2000 הוא זכה בפרס ספיר על ספרו "תיאום כוונות", תיעוד של חוויותיו במלחמת יום הכיפורים. הספר זיכה אותו בשבחים על השילוב המתקיים בו בין עברית רבנית וסגנון סיפורי המזכיר את סגנונו של עגנון. הוא זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2009) וכן דוקטורט כבוד מאוניברסיטת בר אילן (2012). סבתו הוא חבר האקדמיה ללשון עברית. הרומנים שלו תורגמו לשפות אחדות. בנוסף לכך, הוא פרסם שורה ארוכה של פרסומים דתיים מלומדים.

סמי סמוחה הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. הוא כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה וכנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. הוא שימש מרצה אורח באוניברסיטאות ובמרכזי מחקר רבים וזכה בפרס ישראל לסוציולוגיה לשנת 2008. סמוחה מתמחה ביחסים אתניים השוואתיים ופרסם הרבה על השסעים הפנימיים בחברה הישראלית, על החברה הישראלית בפרספקטיבה השוואתית ועל יחסי ערבים-יהודים בישראל. הוא פיתח את המודל של דמוקרטיה אתנית ויישם אותו, ביחד עם חוקרים אחרים, על ישראל ומדינות אחרות. מאז 2003 הוא מנהל מדי שנה את "מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל".

פניה עוז-זלצברגר היא פרופסור להיסטוריה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. היא עומדת גם בראש פוֹרוּם פּוזֶן לחקר מחשבה פוליטית יהודית אירופית וישראלית. היא פעילה במועצות המייעצות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ובקרן פורום העתיד גרמניה-ישראל. פניה עוז- זלצברגר שימשה פרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון, באוניברסיטת מונאש ובמוסדות אקדמיים נוספים. היא חיברה מחקרים רבים בתחום התמחותה, תולדות הרעיונות והמחשבה המדינית, ובהם ישראלים, ברלין (2001) ולאחרונה (Jews and Words (2012, שאותו חיברה יחד עם אביה, הסופר עמוס עוז.

​הסופר אסף ענברי, מחברו של רב-המכר "הביתה", פרסם מאמרים רבים בנושאי ספרות עברית וזהות יהודית, ובהם המאמרים "לקראת ספרות עברית", "נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי", "בובר ואמנות-הסיפור היהודית", ו"אין רוב חילוני", המופיעים באתר www.inbari.co.il. בעל תואר שלישי בספרות עברית (נושא הדוקטורט: הגותו הספרותית והתרבותית של ביאליק), ומרצה לספרות במכללה האקדמית כנרת ובסמינר הקיבוצים.

Haviva Pedaya, poet, author and cultural critic. She is professor of Jewish history at Ben-Gurion University of the Negev, and head of the Elyachar Center for Sephardi Heritage. She has published articles on religion, sociology, art, history, and mysticism as well as three volumes of poetry.

​דיאנה פינטו היא היסטוריונית בוגרת הרווארד המתמחה בהיסטוריה אינטלקטואלית וסופרת, החיה בפריס. עבודתה מתמקדת בריבוי זהויות בדמוקרטיות פלורליסטיות. בהקשר זה היא כתבה והרצתה במקומות רבים על החיים היהודים באירופה בת זמננו. בנוסף להיותה עמיתה בכירה במכון לחקר מדיניות יהודית הממוקם בלונדון, ומנהלת פרויקט "Voices for the Res Publica" של המכון, היא משמשת גם יועצת לדירקטוראט הפוליטי של המועצה האירופית בנושאי החברה האזרחית במזרח אירופה ובברית המועצות לשעבר. ספרה האחרון Israel Has Moved (2013), עיון תרבותי-פוליטי בתזוזות שחלו בחברה הישראלית, תורגם לצרפתית וגרמנית.

דניאל סי. קרצר מכהן כפרופסור בקתדרה ע"ש ס. דניאל אברהם ללימודי מדיניות המזרח התיכון ב-Woodrow Wilson School of Public and International Affairs באוניברסיטת פרינסטון. הוא השלים דוקטורט באוניברסיטת Columbia. במהלך הקריירה שלו בשירות החוץ האמריקני, שנמשכה 29 שנה, שימש שגריר ארה"ב בישראל ובמצרים ומילא תפקידים מרכזיים בעיצוב מדיניות ארצות הברית בתהליך השלום במזרח התיכון. על הצטיינותו בשירות הציבורי הוא זכה לעיטורים הן מנשיא ארצות הברית והן משר החוץ. קרצר הוא מחבר שותף של הספרים: Negotiating Arab-Israeli Peace: American Leadership in the Middle East (2009) ו-The Peace Puzzle: America’s Quest for Arab-Israeli Peace, 1989-2011.

איתמר רבינוביץ' כיהן כשגריר ישראל בארה"ב ועמד בראש צוות המשא ומתן עם סוריה בשנות ה-90. בשנים 2007-1999 שימש נשיא אוניברסיטת תל-אביב, שבה היה חבר סגל משנת 1971. כיום משמש נשיא ה-Israel Institute שהוקם לאחרונה ופועל בוושינגטון ובירושלים. הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל- אביב, Distinguished Global Professor ב-NYU וחבר בכיר במרכז סבן ב-Brookings Institution. במשך השנים, מילא תפקידים ציבוריים רבים בישראל ומחוץ לה, והיה מרצה אורח באוניברסיטאות פרינסטון, קורנל, הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ובאוניברסיטת טורונטו. חבר ב-American Philosophical Society ,חבר זר ב-American Academy of Arts and Sciences וזכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים רבים. איתמר רבינוביץ' פרסם הן לבדו והן עם שותפים מחקרים רבים בתחום ההיסטוריה המודרנית והפוליטיקה של המזרח התיכון.

אניטה שפירא היא היסטוריונית ישראלית ופרופסור אמריטה במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. מחקרה מתמקד בהיסטוריה יהודית בת זמננו. בנוסף לשלל תפקידיה באוניברסיטת תל אביב שימשה מספר פעמים כפרופסור אורחת באוניברסיטאות ברחבי העולם. פרופ' שפירא ייסדה את מרכז רבין וניהלה אותו בראשית דרכו. כמו כן היא שימשה חברה בגופים ציבוריים רבים ובהם הועדה להשכלה גבוהה, ועדת התביעות וקרן הזיכרון לתרבות יהודית. היא זכתה בפרסים ותארי הכבוד רבים, ביניהם פרס זלמן שז"ר (2004) ופרס ישראל (2011). בין פרסומיה הרבים "ברל: ביוגרפיה" (1984), "חרב היונה: הציונות והכוח, 1948-1881 (1992), "ככל עם ועם – ישראל 2000-1881" (2013). בנוסף לכך, ביוגרפיות פרי עטה, של דוד בן-גוריון ושל יוסף חיים ברנר, יראו אור בארצות הברית בסתיו הקרוב.

ובל שרלו הוא רב אורתודוקסי ציוני. הוא מייסד ישיבת אמי"ת אורות שאול, ועומד בראשה. הרב שרלו נמנה גם בין מייסדי ארגון צהר שמבקש לבנות גשרים בין העולם הדתי לעולם החילוני. הוא מומחה לאתיקה, וחבר בוועדות אתיות שונות של מדינת ישראל כגון ועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים וגנטיים בבני אדם, וחבר בנשיאות מועצת העיתונות. בנוסף לכך הוא עומד בראש תחום אתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים. הרב שרלו הוא מחברם של ספרים ומאמרים רבים העוסקים במוסר ציבורי ובהחייאת התורה בחברה בת זמננו. הוא נודע בתשובותיו לשאלות בהלכה באתרי האינטרנט הפופולריים "מורשת" ו"כיפה".

נתן שרנסקי, אחד מאסירי ציון המוכרים ביותר, מכהן כיו"ר הסוכנות היהודית. שרנסקי הנהיג את מאבקם של יהודי ברית המועצות לשעבר לעלות לישראל. מאוחר יותר הקים את מפלגת "ישראל בעלייה" ושירת בארבע ממשלות כשר וכממלא מקום ראש הממשלה. הוא מחברם של שלושה רבי מכר בהם "לא אירא רע" (1999) אשר תורגם למספר שפות, וקיבל את מדליית הכבוד של הקונגרס האמריקני (1986), ואת המדליה הנשיאותית לחירות (2006).